דחיה עצמית ודימוי עצמי נמוך

בס"ד

שאלה:

אני סובלת מדימוי עצמי מאד נמוך, ולא בלי סיבה. הייתי דחויה בבית ובחברה. בבית היו לי אחים ואחיות יותר מוצלחים ותמיד הרגשתי שאני לא חשובה ולא מעניינת. מה שאמרתי לא היה לו השפעה. לא העזתי להביע את עצמי, התחושה שלי הייתה שאני לא נחשבת בבית.

גם בחברה הייתי דחויה. לא היה לי חברות רבות, כל פעם היו לי רק חברות מועטות..

כיום אני בדימוי עצמי נמוך, ההערכה עצמית שואפת ל – 0 ובשנאה עצמית. זה 'תוקע' אותי במיוחד עם ילדי שדומים לי! אני רואה ילדים שלי שהם כמוני ואני לא רוצה שהם יגדלו כמוני עם דימוי אפס וביטחון עצמי ירוד.

אני מסתובבת עם הרגשת צער ושלילית. האם אוכל לעשות משהו עם עצמי, כדי שיקרין גם על הילדים?

בברכה

אלישבע

שלום לך אלישבע יקרה,

נראה ממכתבך, שהמקום בו את מצויה בו משול אצלך לבור עמוק. את מרגישה במקום חסר מוצא. העבר – קודר, ההווה – עצוב, והעתיד מלא חששות לגבי הילדים. את מוצאת את עצמך תקועה עם רגשות שליליים המשפיעים עליך גם בפחדייך לגבי ילדייך הדומים לך.

ראשית, המחשבות שלך על העבר כדחויה לא בטוח שכך נתפסת גם אצל האחרים. יתכן שיש בהן נטייה לראיה שלילית, ואם תשאלי את אחיותיך או את אחייך ובעיקר הקטנים יותר, יתכן שתשמעי שהיית חשובה להן, ותרמת להם באישיותך.

אולי גם בחברה כך, אולי היו כאלו שאהבו אותך, אבל את ראית את אלו שבמרכז והשווית עצמך אליהן שאת לא כמותן, וכך הרגשת את עצמך דחויה.

אולי היית שקטה, אולי ביישנית, ואולי הדימוי העצמי הנמוך שלך בילדות גרם להסתייגות.

יכול להיות שהיית עדינה בבית יחסית לאחרים, והם לא ידעו לפנות לך מקום. אולי היית בחברה של בנות מטופחות ודעתניות והאצילות שלך לא מצאה מקום.

אני לא אתעסק כעת בגורמים לדחייה חברתית, בכישורים חברתיים או בקסם אישי, כי אפשר להשאיר את העבר בעבר. אתמקד כעת במה שיכול להעלות לך את הדימוי העצמי בהווה. מדוע?

את מספרת את העבר שלך לא בתור סיפורי ילדות, אלא בתור גורם ותוצאה. את משוכנעת שהוא מה שגורם לך להווה המדכא. אך יש לזכור שאמנם העבר משפיע על ההווה, אך בניגוד לכיוון הפסיכולוגי – הוא איננו מכתיב אותו. ההבדל משול לחילוק שבין אלרגיה לרגישות. מי שהוא אלרגי באמת לחלב, הרי שהוא מוגבל באכילתו, אם יאכל משהו שאסור לו – הדבר עלול לסכן את חייו. כבר התפרסם על ילד אלרגי לחלב שאכל קוביות שוקולד פרווה שהתבשל בדוודים שהתבשלו בהם שוקולד חלבי, ול"ע הלך לעולמו.

לעומתו מי שהוא רגיש למאכל, אכילתו תגרום לו אי נעימות, אולי לכאבי בטן, אך חייו ימשיכו כתקנם.

אותו הבדל קיים בגישות של הפסיכולוגיה על השפעת הילדות על הבגרות, לבין גישת היהדות. הפסיכולוגיה טוענת שהעבר מכתיב לנו את ההווה. התורה גורסת שהעבר משפיע עלינו, אך לא מכתיב לנו מה לעשות ואיך, ונותרת בחירה חופשית. חז"ל מספרים לנו על גדולי ישראל שחוו ילדות קשה, ולמרות זאת פרחו, עלו ונתעלו בתורה ובכל מידה טובה.

אך היות והדור שלנו כיום הוא דור חלש, ואנשים רבים חשים תקועים עקב עבר בעל חוויות קשות, חשוב לחזק את ההווה מרגישויות העבר, לנסות לרפא פצעי עבר על מנת לשפר את איכות החיים.

נתמקד כעת בדימוי עצמי נמוך: ממה נגרם, מהם ביטוייו וכיצד אפשר להעלותו. לאחר שהדימוי העצמי ישתפר, ממילא הגישה לילדים גם היא תשתפר.

מהו דימוי עצמי נמוך?

אנשים שחוו כישלונות בעבר, שחזרו ונשנו ונצרבו בנפשם, מפתחים מחשבות שליליות על עצמם:

"אני דפוק, אני לא מסוגל לעשות חצי ממה שאני חייב".

"כשאני נפגשת עם בנות משפחה, אני מרגישה נחיתית ונמוכה. פחות טובה מאחרים."

"כשאני נפגשת עם אנשים 'חשובים', אני כל הזמן מנסה לעשות רושם. וכל העת מצויה בחרדה שעוד מעט יגלו מי אני באמת".

"כל מה שאני עושה – נכשל. אין לי סיכוי להצליח".

משפטים אלו ודומיהם, אומרים בליבם או לאחרים – הסובלים מדימוי עצמי נמוך.

איך נוצר דימוי עצמי?

הדימוי העצמי הוא ההבדל בין מה שהאדם רוצה להיות, לבין מה שהוא מרגיש שהוא באמת. כלומר, אנו חווים את עצמנו בהבדל בין מה שאנו חושבים שראוי שנהיה, לבין מה שקורה בפועל. הדימוי העצמי מורכב ממחשבות ומרגשות. אנו חושבים על היכולות שלנו, ומרגישים אותם. מרגישים שמחה על אודותם, או צער ותחושת החמצה. ממה תמונה זו נוצרת? אנו מתבוננים על עצמנו פנימה, למול מציאות חיצונית אחרת, ויוצרים עיבוד. הנה, אשה פלונית היא כל כך מוצלחת, יש לה משרה מכובדת, וגם ילדים מחונכים וכו…וכך אנחנו עורכים 'עיבוד' לאישיות שלנו, ומסיקים מסקנות.

דימוי עצמי ראשוני נוצר בילדות, ממה ששמענו על עצמנו, ומה שחווינו בפועל. אם שמענו על עצמנו דברים טובים מהמבוגרים שמסביב, וחווינו הצלחות מוכחות, הרי שהדימוי העצמי שלנו התחזק. לפעמים נתוני חיים גורמים לדימוי העצמי.

אשה אחת – מצליחה ביותר, דיווחה על דימוי עצמי ירוד בצורה קיצונית. היא ספרה שבילדותה היה להם בית עלוב, והיא התביישה להביא אליה חברות. גם הביגוד שלה היה פשוט וגס לעומת חברותיה, על כן למרות שהיו לה ידיעות מרשימות – התביישה לעמוד על במה או להציג את עצמה.

במהלך חייה גדלה והפכה לנערה מוצלחת, ואף לאשה בעלת שם טוב במיוחד, אך החיים לא זרמו כפי שצפתה – לצערה הרב יש לה רק שני ילדים, כשאחד מהם פגוע ל"ע. למרות שהיא יודעת שאין זה באשמתה – רגשות הדחייה והנחיתות שהיו לה בעבר, מתלבשים כעת על המציאות המשפחתית שלה – וגורמים לה לרצות להתחבא בכל הזדמנות חברתית.

מדוגמא זו עולה, כי הדימוי העצמי מתפתח על רקע כישלונות או חוויות בושה שחווים במפגשים על העולם, וביכולת שלנו לחוש, להסביר ולסנן אותם. אולם תהליך הדימוי העצמי אינו מסתיים בבגרות, כיוון שכל כישלון או הצלחה ממשיכים להשפיע על הדימוי העצמי, גם כשהאדם לא אשם בכך. אמנם כישלון אחד לא מערער דימוי עצמי מוצק, אך הוא נדמה לרעידת אדמה היוצרת סדק בלתי נראה בקיר. כל רעידה נוספת מרחיבה את הסדק, עד שהשבר נהפך לגלוי לעין.

בחורה מיוחדת קיוותה מאד להיות מדריכה. גם כל חברותיה היו בטוחות בכך בהכירן במעלותיה ובכישרונותיה. והנה התברר שלצוות החינוכי משקפיים אחרות, והן בחרו בנערה אחרת. מאותו הרגע צנח בטחונה של הבחורה במידה רבה, ושוב לא העזה להציע עצמה לתוכניות או לתפקידים שבעבר פנתה אליהם בקלות.

גם דחייה בשידוך או במקום עבודה יכול להשפיע על הדימוי העצמי. כלומר, הדימוי העצמי שלנו הוא דינאמי ומתפתח, ויכול לעבור תנודות.

מה קורה כשיש דימוי עצמי נמוך?

מי שסובל מדימוי עצמי נמוך, אזי ההצלחות שלו ושאר האירועים החיוביים בחייו, עוברים לידו כאילו קרו לו 'במקרה'. והוא משייכם לסיעתא דישמיא חד פעמית או למזל. בלי קשר אליו. ואילו כישלונותיו – כולם תוצר מובהק של אי מוצלחותו. כך נוכל לשמוע ילד נחיתי שהצליח במבחן מבטל את משמעותו: 'זה היה משהו חד פעמי', 'המבחן היה קל', 'בדיוק את החומר הזה למדתי'… וכשהוא נכשל, הוא אומר: 'זהו זה, אני עצלן, סתום, לא יוצלח.'

מאפיין בולט נוסף המתלווה לבעלי ערך עצמי נמוך הוא חוסר תקווה ואמונה שהמצב מסוגל להשתנות בעתיד. ככה הם, וזהו.

לעומתם בעלי דימוי עצמי גבוה, ייחסו לעצמם את ההצלחות: 'אני חרוץ, לכן הצלחתי במבחן'. 'יש לי תפיסה טובה וזיכרון מעולה, לכן כל המבחנים שלי הם מאה'. וכשהם יכשלו הם יאמרו: 'המורה עשה מבחן קשה במיוחד'. 'כולם נכשלו, זה לא באשמתנו'.

אלישבע היקרה, דימוי עצמי נמוך יכול להיגרם אכן מגישה שלילית בילדות. ילד שחווה דחייה כתוצאה מסיבות שונות, עלול להמשיך לפתח חוסר אמונה ביכולותיו.

יש ודימוי עצמי נמוך נוצר מהפרעות בילדות שלא טופלו. הפרעות קשב וריכוז שהובילו לכישלונות, הפרעות בתחושה, בארגון או בסדר ועוד. ילדים אלו זכו לגערות רבות, לתלונות ולהבעות של חוסר אמון, ולכן הם גדלים בתחושה שהם 'לא שווים'.

מעבר לביטויים שליליים, ישנם מעשים המעידים על דימוי עצמי נמוך:

1. הימנעות או דחייה של משימות קשות או מורכבות בהן יש סיכוי גבוה לכישלון, וכך פשוט לא לפגוש בו.
2. נטיה ל'הומור שחור' ולליצנות, הסתרה של חוסר הביטחון על ידי הפיכת כל דבר לבדיחה, ומשיכת תשומת לב באמצעות אמירת בדיחה או שטות, במיוחד ברגעי לחץ.
3. אגרסיביות – הפעלה של כוח ואלימות במערכות יחסים, תוך חיפוש אחר קורבנות חלשים, כדי להסתיר תחושות של חוסר ביטחון ופגיעות.
4. הכחשה – מחיקה של הבעיה, כאילו לא קיימת. ילדים שאומרים 'שבכלל לא אכפת להם מהלימודים' או מבוגרים שאומרים ש'לא הצליחו לרכוש מקצוע, אבל הם לא היו מעוניינים בכך'. כך מכחישים את המציאות, ואת הרגשות הקשים שהיא מעוררת.
5. שליטה – הסובלים מדימוי עצמי נמוך מרגישים חוסר שליטה על החיים שלהם, שכאילו נועדו לכישלון. פעמים רבות הם מפתחים התנהגות שתלטנית כלפי אחרים (על הילדים שלהם למשל, בכך שמכתיבים להם מה בדיוק ללבוש, לאיזה רופא בדיוק ללכת, או מה לעשות בכל צעד ושעל גם כשזה לא קשור לרוחניות)

איך מטפלים בדימוי עצמי נמוך?

את הצעד הראשון, אלישבע, כבר עשית. הכוח להודות בבעיה, ולהבין שהיא זקוקה לטיפול. כשמדובר בילדים, המשימה הזו מוטלת על ההורים. אצל מבוגרים – אין מי שיעשה זאת במקומם.

כפי שאמרנו, דימוי עצמי נמוך משול לרגישות, שמשפיעה על איכות החיים. על כך צריכים לבנות את הערך העצמי מחדש.

נזכיר שיש הבדל בין דימוי עצמי נמוך לחוסר ביטחון עצמי. דימוי עצמי מתייחס לעצם האישיות. ביטחון עצמי מתייחס לאומץ לעשות פעולות, למרות שמאמינים שיכולים להצליח בהם, אך לא מעיזים. ביטחון עצמי מתקשר לפחד ולחרדה מהתוצאה, למרות שמאמינים ביכולת. דימוי עצמי מדבר על עצמיות האדם, האם יש לו בכלל זכות קיום, או יכולות לעשות משהו עם עצמו בחיים.

ישנם המבדילים בין דימוי עצמי נמוך, לתחושת הערך העצמי הנמוך. ניתן לדמות זאת לתמונה. אדם מצייר תמונה. הדימוי עצמי זה מה יצא בתמונה: יש בה גיוון של צבעים הגיוני, אבל אין דיוק וכו… הערך העצמי זה המחשבה כמה התמונה הזו שווה.

כלומר, הדימוי העצמי זוהי הרשימה שהאדם מרכיב מהיכולות שלו: אני זריז, אבל לא זהיר, חכם אבל לא שקול, נקי אבל לא מאורגן ועוד. הערך העצמי זה המסקנה: 'אדם כזה לא שווה, כי לא יצליח לממש את עצמו.'

לדימוי העצמי הבסיסי, מתווספת המחשבה שהאדם חושב – שהאחרים חושבים עליו: 'חושבים שאני טיפש, לא יוצלח או מזיק סדרתי.'

בהשפעת דימוי עצמי נמוך, האדם עלול לא להעיז להציע את עצמו לעבודה, או ליזום מהלך שיסיע בידו כלכלית או רוחנית.

כיצד מרפאים דימוי עצמי נמוך?

כפי שכתבנו, דימוי עצמי נמוך אינו גזירה שאי אפשר לשנות. אין מדובר במחלה או בחלק מוטמע בנפש שאי אפשר להיפרד ממנו. אפשר גם אפשר לרפאות אותו, בתנאי שמאמינים ומתאמצים.

דרך אחת היא היגדים החיוביים העצמיים, שבתחילה נראים מלאכותים, אך משפיעים מאד על הנפש. על האשה לומר לעצמה: 'אני אשה טובה', 'אני אשה מסורה'. 'אני אמא טובה'. 'עשיתי היום יותר ממה שהייתי מסוגלת, בהתחשב בתחושות הקשות שמלוות אותי'. 'התגברתי על הקשיים אפילו במילימטר – אז אני בדרך הנכונה.' ובחזרה לאחור: 'אני ילדה טובה'. 'הייתי ילדה טובה'. למילים שאנו מוציאים מפינו יש כוח עצום, כפי שנאמר: "האמנתי – כי אדבר". הדיבורים משפיעים על האמונה – תדברי לעצמך דיבורים חיוביים, אז תאמיני בעצמך ותביטי על עצמך בצורה חיובית.

מעבר לכך, עליך להאמין שאת שווה כמו שאת, ואף אחד לא יכול לפגוע בשווי שלך.

מרצה מסויים התחיל סמינר באולם עם מאתיים אנשים, כשהוא אוחז בידו שטר של מאה דולר. הוא שאל: "מי מכם רוצה את השטר הזה?" כל הידיים הורמו. ואז הוא אמר: "אתן שטר זה למישהו מבינכם במהלך הערב, אך לפני כך, הרשו לי לעשות את זה…" ואז הוא קימט את השטר לחלוטין בין ידיו. הוא שאל פעם נוספת: "מי עדיין מעוניין בשטר זה?" כל הידיים המשיכו להיות מורמות. הוא המשיך: "ואם הייתי עושה את זה?" הוא הניח לשטר ליפול על הרצפה, והתחיל לדרוך עליו. אחר כך הוא לקח את השטר, שהיה דוחה, מלוכלך ומקומט ושאל: "ועכשיו? מי עדיין ירצה את השטר של מאה דולר?" כל הידיים שוב הורמו. המרצה הסתכל על הקהל, ואמר להם שהוא יסביר להם את הדבר הבא: "לא משנה מה אעשה עם הכסף, אתם עדיין תרצו את השטר, מכיוון שהוא לא מאבד מערכו. הסיטואציה הזו מתקיימת גם בנו. הרבה פעמים דורכים עלינו, רומסים אותנו, ואנו מרגישים שאין לנו שום חשיבות. אבל לא חשוב, אנחנו אף פעם לא מאבדים את הערך שלנו, שלמים או מפורקים, מקומטים או ישרים, שמנים או רזים, כלום מזה לא לוקח את החשיבות שלנו. החשיבות שלנו איננה באיך אנחנו ניראים או מתייחסים אלינו, אלא במה שאנחנו."

אומות העולם מנסות לתת ערך לאדם באשר הוא אדם. אנו כיהודים – יודעים את רום ערכו של כל נפש יהודיה.

היהדות מכירה בערך מוחלט של כל אחד ואחת, כמו שכתוב: "בני בכורי ישראל". לא נאמר 'בניי בכוריי ישראל', אלא בני – כי כל אחד הוא בן יחיד של הקב"ה, וכך כתוב: (סנהדרין דף לז/א)

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת כו'… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".

את אלישבע, עומדת ברומו של העולם! בשבילך נברא העולם!

וכך כתוב: "כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכן לענין ההצלה והטובה כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא".

עוד מביא האלשיך ז"ל – (ספר תורת משה על שמות – פרק כא פסוק ב') "והוא כי מה שברא הקב"ה אדם אחד לבד בבריאת העולם היה לרמוז כי אחד לבד כדאי לשיברא העולם בשבילו, וכל אחד מישראל מוכן להשיג היות כל העולם כדאי לו".

ולגבי אשה, נשים רבות משוות עצמן לאחרות, ומרגישות מוצלחות פחות. אך יש לזכור שהמעלה העקרית של האשה זוהי יראת שמים, כמו שכתוב (על יראת שמים, בספר פרי לצדיק) "ולפי שזהו עיקר מעלת האשה כמו שנאמר אשה יראת ה' היא תתהלל…"

ואשה שעושה את תפקידיה בבית, בלי קשר למה שהיא פועלת בחוץ, הרי שמשלימה את תפקידה כמו שכתוב: (ספר מעשי השם – חלק מעשי בראשית – פרק י)

"וגם יתבאר הטעם שאחר שאותו האדם הוא תמונת הצדיק אשר הגיע אל עליונית מעלת הנצחיות, גזרה החכמה האלהית שגם האשה הצדקת בעשייתה המוטל עליה גם היא תגיע אל הנצחיות".

את אלישבע, חשובה בחשיבות אין קץ לאביך הקב"ה, כמו בת יחידה, ובעשותך את תפקידך, הרי שזוהי הנצחיות שלך. אם תאמיני בכך, ותשנני זאת שוב לעצמך, הרי שתפנימי שהדחייה החיצונית של החברה לה זכית בילדות או בהווה, איננה קשורה אליך ואל מעלותיך, ותלמדי לאהוב את עצמך, כי ה' אביך אוהב אותך! וכך תצליחי להעניק גם לילדיך, ולראות בהם את הטוב והמוצלח.

בהצלחה רבה

טובה