אהבת ד'

בס"ד

שלום למדור צמיחה אישית

חג החירות בפתח, ורבים מאתנו רוצים לצאת לחירות מקשיים רבים ושונים בחייהם. השאלה שלי כיצד יוצאים לחירות ממחלוקות וכעסים ישנים שיש עם אנשים ונסחבים זמן רב?

יש לי סכסוך ארוך עם שתי קרובות משפחה. ניסיתי בעבר כמה דרכים, שהיו בעיקרם ויתור ושליטה על כעס. אבל תמיד הרגשתי בהם כניעה לא מוצדקת, ומחשבה מסוג: מה פתאום שאני אשפיל את עצמי וכו… ואז גלגל המריבה התגלגל שוב. אולי יש לך דרך אחרת?

מירי

שלום לך מירי,

קשה מאד המחלוקת, וזרעי פורענות זרעיה, כמו שמביא המזרחי על בראשית פרק כג פסוק א:

"דאמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין עונשין אלא מבן עשרים שנה ולמעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה שנה ולמעלה. ובמחלקותו של קרח אף תינוקות בני יומן".

המחלוקת היא קשה ואכזרית. ומציפה את האדם ברגשות שנאה, נקמה, תאוות הניצוח והכבוד. ואיך נמצא כוח כדי להתגבר על כל הרע הבוער בקרבנו?

היות וניסית כמה דרכים, אנסה לתת כיוון שונה, כיוון שהוא דרך עבודת ה' הפנימית. דרך זו מביאים המפרשים, כיצד יכול האדם לגבור על נקמה נטירה ושנאה.

"אמר הקב"ה, תנצח האהבה שיש לך עמי את השנאה שיש לך עם חבירך ומתוך כך יבא שלום בעולם". (ריב"א ויקרא יט' טז')

האדם פונה אל בוראו ואומר: אתה יודע כמה רע עשה לי פלוני וכמה סבלתי הימנו. אבל אני אוהב אותך, ואתה בקשת בתורתך להתגבר על השנאה, לכן אני משלים עמו.

איך מגיעים אל אהבת ה' כזו? ננסה להבהיר מהי החובה של אהבת ה', ואילו הדרכים המובילים אליה.

חובת אהבת ה':

אהבת ה' היא מצוות עשה דאורייתא, וקשורה לכל אדם איש ואישה, ומקורה בפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך". וכך מביא ספר מצוות הקצר:

"מצות עשה לאהוב השם יתברך בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. שנאמר (דברים ו, ה): "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"

השפת אמת שואל, כיצד זה הקב"ה זקוק לאהבה של קרוצי החומר? ומסביר שזהו אכן דבר נפלא:

"ומה מאוד צריך איש ישראל להתפעל בזו המצוה ואהבת. שהקב"ה שרם ונעלה מכל, מבקש מאיש ישראל לאהוב אותו. והוא פלא בעיני המלאכים ושרים העליונים. והכל בעבור שאנחנו משוקעים בעוה"ז השפל ורצונו ית"ש שיעזוב האדם הבלי עולם ויתדבק באהבתו ית"ש:

(שפת אמת ספר דברים – פרשת ואתחנן – שנת תרנ"ו)

כלומר, הרי זה דבר נפלא שהקב"ה כביכול זקוק לנו, וחפץ באהבתנו.

חשיבות עבודת ה' מאהבה:

כשאדם זוכה לקיים את המצוות מתוך אהבה, כותב הספרי: "ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה, שהפרש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכפל".

מהי אהבת ה', וכיצד עליה להיראות?

ספר הישר מביא שאהבת ה' אינה שונה מאהבת החברים:

"ְכַאֲשֶׁר נֹאמַר כִּי הָאַהֲבָה וְהָאוֹהֵב אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ מִבְּנֵי אָדָם מְצוּיִים, כֵּן נוּכַל עַל הַדֶּרֶך הַזֹּאת לָדַעַת, כִּי עַל הָעִנְיָן הַזֶּה הִיא אַהֲבַת אָדָם לַבּוֹרֵא. וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר, אֵין לְהַמְשִׁיל אַהֲבַת הַנִּבְרָא לְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, נֹאמַר, כִּי אֲנַחְנוּ בְּרוּאִים וְהָאַהֲבָה אֲשֶׁר יַרְגִּיל הָאָדָם בַּבּוֹרֵא, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָהוּב הַנִּבְרָא וּבֵין הָאָהוּב הַבּוֹרֵא, אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין הַכֹּחַ הַנֶּאֱהָב לַבּוֹרֵא וּבֵין כֹּחַ הָאוֹהֵב הַנִּבְרָא, כִּי הוּא אֶחָד. וְעַל כֵּן, לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם יְכָלְתֵּנוּ, וְהָיָה חָשׁוּב בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ אֲהַבְנוּהוּ כְּפִי הָרָאוּי לוֹ. וְצֵא וּרְאֵה הַצְּדָקָה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹדוֹ אֶלָּא כְּפִי מַה שֶּׁנּוּכַל לַעֲזוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְהַבּוֹרֵא יְקַבֵּל אוֹתָהּ כְּאִלּוּ עָשִׂינוּ לְפִי הָרָאוּי לוֹ:"

ספר הישר – השער הרביעי

כלומר, איננו נדרשים לדבר שאיננו יודעים מהו, ואיננו מסוגלים להגדירו. ככל שאדם התנסה יותר באהבת חבר אמיתית, נקל עליו לדעת כיצד עליו לאהוב את ה'.

וכאן תשובה לכמה שפנו ושאלו אודות האהבה יוקדת ובלתי מובנת שפגשה אותן באמצע החיים גם בגיל מבוגר. מה שנקרא תסבוך. והנה לפי הכתוב כאן, הרי רמז נתן להן הבורא עד כמה רגש האהבה מסוגל להתפתח אצלן, והאיך זכו לרגש כזה מזוקק ומוגבר, שאותו תוכלנה להפנות לאהבת ה'. הן יכולות להבין את מה שמביא ספר החרדים את לשונו הזהב של הרמב"ם:

וכיצד היא האהבה הראויה?

"הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' תמיד, כאילו חולה חולי אהבה שאין דעתו פנויה מאהבה… והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יותר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד, כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך: והוא ששלמה אמר דרך משל, כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה עכ"ל (בפ"י מתשובה ה"ג). וכתב עליו הראב"ד (בה"ו) לשון שוגה שגגה, שבעבור אהבת ה' תשגה בעניניך ולא תשים עליהם לב,

ואע"פ ששתי מצות אלו הן תמידיות, לא יפסקו מעל האדם כל ימי חייו אפילו רגע קטן כדלעיל, מכל מקום חיובן יותר בשעת קיום המצוות, עשה או לא תעשה, דאמרי רשב"י כל מצווה בלי יראה ואהבה איננה מצוה, ולא פורחת למעלה (כי היראה והאהבה הם הכנפיים שבזכותן מגביהה המצווה עוף לשמיים, ובלעדיהן המצווה נותרת בארץ)

כיצד זוכים להגיע לידי אהבת ה'?

1. על ידי התגברות על אהבה גשמית.

השם משמואל מביא, שישנם השואלים כיצד אדם יכול לאהוב את הבורא? יכול אדם לאהוב אדם כמותו, אך את בוראו כיצד זה שייך? וכך כותב:

"ואומרים שהאהבה לא תתכן אלא בין אנשים הדומים בטבעם וקרובים זה לזה נולדת אהבה ביניהם, ע"כ הוקשה להם איך יתכן לבשר ודם לבוא לאהבת ה' אחר גודל הריחוק?

אך לא ידעו ולא הבינו שאהבה זו לא ממקור הטבע מוצאה, וישנה בשני פנים: 1. היינו כשנפתח למעלה היכל האהבה מזה באה אהבה ללב ישראל והיא השפעת אהבה מלמעלה למטה, 2. ויש ג"כ אהבה הנצמחת מפאת האדם כשבורח מאהבות חיצוניות בא לעומתו לאהבה אלקית, וכמו שהגדנו כמה פעמים בשם הזוה"ק שמכל מה שהאדם בורח מחיצוניות בא לעומתו בקדושה".

שם משמואל תרומה תרע"ה

להתגבר על נטייה גשמית כרוך לפעמים במסירות נפש, וזה בדיוק מנחיל לו את אהבת ה', כמו שמביא בעל השפת אמת:

ורק ע"י מסירת נפש שמבטלין הטבע זוכין להתחדשות שלמעלה מן השמש. ולכן כ' ואהבת את ה"א בכל לבבך נפשך מאודך. אח"כ והיו הדברים האלה א"א מצוך היום. ודרשו חז"ל בכל יום כחדשים. והיינו שע"י מסירת נפש ויוצאין מן הטבע.

2. גם מחשבה על מסירות נפש, מביאה לאהבת ה':

"כתוב בזוהר, המוסר את עצמו למיתה בעבור קדושת השם, ועושה במחשבתו הסכמה חזקה בעת קבלת עול מלכות שמים ואהבת וגו' בכל נפשך אפילו נוטל נפשך, נחשב כאילו היה הדבר בפועל ונחשב כעקידת יצחק."

השל"ה נר תמיד

3. דרך נוספת להגיע לאהבת ה' זה דרך התבוננות במצוות, ולימוד המוסר:

מצינו בגדולי הגאונים ראשונים ואחרונים שהחזיקו בלימוד המוסר. וחברו ספרים והזהירו לקבוע זמנים ללימוד ספרי המוסר וזה לשון הגאון ר' יונתן מפראג בספרו יערת דבש (דרוש ה' ח"א) והעיקר שילמוד כל אדם הן ת"ח הן ע"ה איש ואשה דף אחד בכל יום מספר מוסר. כל אדם לפי ענינו, של"ה או שאר ספרי מוסר וכן מה שהוא בלשון אשכנז, כי הרבה ספרים בל"א שיש בהם מוסר גדול למאד. וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה שלא בקל ילכדהו זקן וכסיל כי תחבולות רב עכ"ל:התדבקות במידות ה' ושמירת מצוותיו – הדרך לאהבת ה'.

(ספר הנהגות צדיקים)

4. המצוות מביאות לאהבת ה', כפי שכתוב בהמשך הציווי של ואהבת, והיו הדברים האלו אשר אנוכי מצווך היום…

מדוע הרבה אנשים מקיימים מצוות, אך לא זוכים שהיא מביאה אותם לאהבת ה'? מסביר הבאר מים חיים דרך משל:

מעשה במלך שהיה לו מעין של מים חיים זכים מתוקים וצלולים מאד בחצרו. הוא חשש שהמעיין יתקלקל או יתלכלך, ופחד לתת לאנשים לגשת למעיין. מאידך רצה להנות בהם בני אדם. לכן בנה על מקור המעיין בנין יפה ומפואר, ומתחתיו הוציא צינורות רבים, שבהם זורמים המים. וציוה לעמו שכל אחד יעשה לו צינור מהצינורות הללו עד ביתו וכך יזכה במים הנפלאים.

החכם רוצה להשאיר את המים בטהרתם, ולכן מקפיד שהצינור שיוביל אל ביתו יהיה נקי ומכוסה. וכן גם הבור שליד ביתו. כך מגיעים אליו המים זכים כמו שבמקור.

אך הטפש חוצב צינור ולא מקפיד על נקיונו ועל נקיון הבור, וכך המים מגיעים מלאי טיט ועפר ולכלוך, וגורמים לו לחולי במקום לבריאות.

גם ה' נתן לנו מים חיים שזה התורה והמצוות. אך כדי שההשפעה שלהם תהיה טובה עלינו, הצינורות, שהן המצוות, צריכות להיות שלמות, באהבה וביראה, בלי מחשבה זרה למען בני אדם. גם הבור – הגוף, צריך להיות נקי מתאוות תענוגים ועברות. אזי הוא זוכה לכל השפע שמביא התנא רבי מאיר.

אבל מי שעושה את המצוות בעל כרחו, משתדל לקצר וטרוד באותו הזמן לראות איך להנות ממנה, וגם יש לו תאוות רעות, אז גם חיצוניים נדבקים למצוות שלו, והאור מעורב בבחינת צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

5. התפילה כמקור לאהבת ה'. מתי היא מועילה?

"ואנו מקבלין זה עלינו בערב ובבוקר בעול מלכות שמים רק שאחר האמירה נשכח זה מלבבינו, וגם בשעת האמירה לא ידענו אם נגמר זה באמת בכל לבב כי אם היה הקבלה באמת היינו שומרין את אשר דברנו בפינו, וכשתחזק זאת האהבה בלבבו היטב ממילא יבטלו כל חפציו וצרכיו נגד צרכי עבודת המקום ברוך הוא… עד שאין לו עת כלל לעולם לחשוב באהבת הארץ וחפציה ובזה יש לו כח לנצח את יצרו הרע כשהוא מתגבר עליו להסיתו."

ספר באר מים חיים פרשת כי תשא – פרק ל

6. קבלת ייסורין באהבה מביא אהבה

וכשאדם מקבל היסורין באהבה ובשמחה שהוא בחינת החיות והרוחניות, הוא מקרב ומקשר ומדבק הגוף אל הנשמה שהוא החיות והרוחני, ונתבטל הדין… לכך א' עצה היעוצה לאדם, ואהבת את ה' אלהיך שהוא בחי' דין, לקבלו בשמחה ולקשרו אל הויה שהוא הנשמה ע"י ואה"בת והבן:

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת עקב – אות ב

כשאוהבים מקדימים את עשיית האהוב לשלנו:

השישי לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך, (השלה הק' בעשרה מאמרות)

7. לא לחלוק על מה שה' מביא עלינו

ושנו חכמים ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך בשני יצריך, שלא יהא לבך חלוק עליך. בכל נפשך אפילו נוטל נפשך, כענין שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, וכי אפשר לאדם ליהרג כל היום, אלא אהבתו עם מצוי נפש:

ספר מגדל עוז ליעב"ץ – בית מדות – עליית הבחינה

נכלל במצוות ואהבת – לקרב הבריות לעבודת ה'

עוד נכלל במצווה זו: "ונכלל במצוה זו לקרב בני אדם לעבודתו יתברך ולאהיב אותו על בריותיו, כמו אברהם אבינו, עליו השלום, שנאמר (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ומפני זה קראו הקדוש ברוך הוא "אוהבו"."

לסיום, סיפור:

מעשה באשה מסורתית שהייתה לה מחלוקת עם חברתה. שמעה אשה זו הרצאה על הסכנה שבמחלוקת, וגודל השלום, והחליטה להשלים עם חברתה. עלתה אליה לביתה והתפייסה עמה. לפני שהלכה אמרה: כעת שאנו בשלום זו עם זו, הייתי רוצה שכולם ידעו מכך. לכן עוד מעט אני מחתנת בן, ואשמח עם תבואי לחתונתי. שאלה החברה אם יש תאריך, וענתה שלו. אמרה החברה: אם כך, בימים החמש עשרה והשש עשרה לחודש באותו החודש יש לי טיפול רפואי. אם תקבעי ביום אחר, אשמח לבוא. הגיע האם לבנה ואמרה לו, שהיא לא רוצה שיעשה את החתונה בתאריכים אלו. ענה הבן: כבר קבעתי לששה עשר בחודש. הפצירה האם בבנה שישנה, והבן שינה. הלך לבעל האולם וקבע לתשע עשר בחודש. בשבוע החתונה מגלה בעל האולם שחתן זה רשום על שם שני תאריכים, התקשר אליו, הן אין בכוונתו להתחתן פעמיים באותו השבוע… אמר החתן, הרי שיניתי לתשעה עשר לחודש. והיה זה מאוחר מדי לקבוע חתונה אחרת לששה עשר לחודש ונותר האולם ריק באותו היום. והנה ביום זה, באולם הריק, באולמות וורסאי, נפלה התקרה שהיא הרצפה של האולם מעל, והיו הרוגים ופצועים… וכך בנס האולם למטה היה ריק, ובזכות השלום נותרו בני המשפחה של עושת השלום שלמים ובריאים…

אז הנה לך מירי, מתכון נפלא להתגברות על הקשיים שבמחלוקת. מסירות נפש מתוך אהבת ה' מחפה על כל הכעסים, וזוכים להארת פני הקב"ה.  יה"ר שבזכות אהבת ה' נזכה לצאת מגלות מצרים שהייתה גלות הדעת, לדעת את ה' ומתוך כך להגיע לאהבתו.

פסח כשר ושמח

טובה