טאקט

קודם כל עלינו להבין מה זה טאקט. לאחר מכן ננסה להבין למה יש כאלו שאין להם אותה.

tact לקוח מהמילה הלטינית tactus שפירושה מַגָּע. הכוונה היא למגע נכון עם המציאות. תפיסה טובה ויכולת הבחנה מעולה. מכאן השאילו את המילה להבנה של תקשורת עם הזולת תוך המנעות פגיעה ברגשותיו.

הוועדה מטעם האקדמיה ללשון העברית ניסתה להציע מילים בעברית: אֹדֶב, עֹדֶן, עֲדָנוּת, מְעֻדָּנוּת, רַגְשׁוּת, רְסִינוּת. אך אף מילה לא זכתה לתמיכה של רוב חברי הוועדה. אף אחת לא נמצאה מבטאת את משמעות טאקט במדויק, ולכן השאירו אותה..

למרות שאין מילה אחת מוסכמת מטעם הוועדה של האקדמיה, יש מילים בעברית שהמשמעות שלהם יכולה להוות תמורה: התחשבות, רגישות, טעם טוב ועוד.

הגדרה שמכילה את כל המשמעויות של טאקט היא:

טאקט – התנהגות ודיבור המתחשבים ברגשות הזולת ובערכיו, יוצרים אווירה נוחה ומחברת ומונעים עימותים ועלבון.

לפי זה, כל אמירה לזולת שיש בה רמז לגינוי כלפיו, היא ההפך מההגדרה: 'מונעים עימותים ועלבון' להזכיר לשני שהוא נכשל, לגנות את מראה גופו, את הצרה שהוא מצוי בה או פוגעים בערכים, או מכאיבים מכל סיבה שהיא.

בפשטות אפשר להגדיר את הטאקט: מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך. הכוונה איננה: אל תאמר לשני את מה שמכאיב לך. לפי זה, אם משהו לא מכאיב לי כן אומר? לדוגמא: אולי לי לא מכאיב שאומרים לי שהשמנתי? האם אומר זאת לאחרת?

אלא: כשם שאת לא רוצה שיגידו לך את מה שמכאיב לך, גם אתה אל תאמר לשני מה שמכאיב לו (אפילו אם לא מכאיב לך).

אם זה כל כך פשוט, איך זה שיש כל כך הרבה חסרי טאקט?

יש לכך שתי סיבות:

1. פגיעה מכוונת – לפעמים אדם כאוב או פגוע, והוא לא מצליח להתגבר על האש הפנימית שלוחשת לו להכאיב לשני או לפגוע בו. וזוהי עבודת המידות.
2. פגיעה לא מכוונת – כאן מגיעים האנשים שאין להם טאקט והם לא מתכוונים להכאיב אבל זה מה שיוצא.

אבל איך קורה שאין להם? הם דווקא פיקחים וחכמים, מי 'גנב' להם את הטאקט?

אולי לא גנבו להם, אבל הכישורים המרכזיים שמולידים הבנה טאקטית לא באו אתם לעולם. מהם הכישורים? יש שניים:

• היכולת להרגיש מה השני מרגיש גם בלי שהוא מדבר על זה.
• היכולת לחשוב מה השני חושב גם בלי שהוא מגלה לנו.

לכל אדם תקין יש יכולת 'לקרוא' את השני גם בלי מילים. הוא לא רואה רק פרטים אלא רואה את השלם. לעומת זאת מי שנולד עם קושי בתקשורת, שם לב לפרטים והם גדלים על חשבון התמונה הכללית. במקרה כזה לא רואים את האדם כהרמוניה מושלמת אלא כפרט אחד שצועק להם מול העיניים ולזה הם נותנים את המקום.

איך נבדיל בין אדם שלא עבד על מידותיו לחסר טאקט? על פי הספיחים לפגיעה. חסר טאקט ימשיך בתמימות לדבר, לצחוק ולהיות חבר. בכלל לא יבין שאדם מולו מרגיש שדמו ניגר והוא רק רוצה להימלט ממי שפגע בו. גם כשיגידו לו שנפגעו הוא ממש לא יבין למה. 'התכוונתי רק לטובתך' יגידו בתמימות מופלגת, או 'הייתי בטוחה שתשמחי'….

אז מה עושים? האם מי שנולד חסר טאקט חייב למות כזה? ממש לא. אפשר לפתח את הראיה המרחבית של האדם, שיראה את התמונה השלמה. עושים את זה בטיפול ולא רק. בהבנה וברגישות.

פעם היה פתגם 'טאקט לא קונים במכולת', אחרי שנים רבות של התמחות בתקשורת, בניתי משחק מרתק וייחודי שילמד טאקט. קוראים לו 'קסם אישי'. אבל הוא תקוע בסין, מי יודע לכמה זמן…

בינתיים, אם מישהו פגע בכם וממש לא התכוון, אם הוא אדם זר או שכנה או מכרה רחוקה, הטוב ביותר להתעלם. אבל אם מדובר באדם קרוב שהקשר חייב להימשך, אתם יכולים ליידע אותו מה הוא גרם לכם להרגיש, ומה הוא גרם לכם לחשוב.  זה תמיד יעזור.

למשל, לומר: אני בטוחה שאת מתכוונת לטובתי, אבל כשאת אומרת לי שחסר לי חוש אסטטי, את גורמת לי להרגיש כמו מי שלא יודעת להלביש את הילדים שלה, וגורמת לי לחשוב שעדיף לי לא לשוחח אתך כדי לא להיפגע.

וזה בעזרת ה' תמיד עוזר.